מחלקה משפטית ארצית לתיקי מכס ומע"מ - תל אביב נ' בר ספנות (2006) בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה דחופה להורות על גביית עדות מוקדמת לפי סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן- החוק).

הבקשה מתייחסת להעדת שלושה עדים, אזרחי תאילנד, שפרטיהם צוינו בבקשה, ואשר כיום שוהים במתקן מסורבי כניסה לנתב"ג (להלן- העדים), ועל פי הנטען עומדים בפני הרחקה מישראל.

יצוין, כי טרם פתיחת החקירה בתיק שבענייננו, הגישה המשיבה 1 לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה מנהלית נגד רשות האוכלוסין וההגירה (עת"מ 6517-05-12), במסגרתה עתרה לאפשר את הכנסתם של אנשי צוות ימי הפועל על כלי השיט של המשיבה 1, ובכלל זה העדים, ובהמשך הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, על מנת למנוע גירושם של העדים לחו"ל.

במסגרת תיק העתירה, ולאחר פתיחת החקירה בתיק שבענייננו, ניתנה תגובת משרד הפנים, ולפיה הסכים לצו "במובן זה שלעת הזו לא יורחקו המבקשים מישראל... בשל העובדה כי רשות האוכלוסין התבקשה לעכב הרחקת המבקשים מישראל בשל מעורבותם בחקירה הפלילית, שכאמור טרם הסתיימה. רשות האוכלוסין תמתין לקבלת מידע מהרשות החוקרת... בדבר הצורך בעיכוב הרחקתם של המבקשים בישראל לשם מיצוי הליך פלילי...", בהמשך צוין, "כיום אין לרשות האוכלוסין התנגדות לעיכוב הרחקתם וזאת עד למסירת הודעה מטעם רשויות החקירה באשר לנחיצות המשך הישארותם של המבקשים בישראל... ככל והמבקשים יידרשו לצורך מיצוי החקירה הפלילית או שמא כחלק מהליך פלילי, מובן כי הטיפול בעניינם ייעשה במישור הפלילי. ככל ורשות האוכלוסין תתבקש לעשות כן על ידי התביעה, היא תשקול אך ורק מתן היתר שהייה זמני בישראל למבקשים, אשר יאפשר שהייתם בישראל לצורך הליך פלילי זה או אחר..." ובהמשך נכתב "בכוונת רשות האוכלוסין להרחיקם מישראל בהקדם האפשרי... הרחקה זו תעוכב כאמור אך ורק למס' ימים בודדים על מנת לאפשר לגורמי התביעה להודיע האם בכוונתם לבקש כי המבקשים לא יורחקו לצורך הליך פלילי".

לאור ההסכמה האמורה, קבעה כבוד השופטת נאוה בן אור ביום 21.2.13 בתיק העתירה: "לנוכח הודעת ב"כ המשיב לפיה אין בכוונת המשיב להרחיק את הימאים המבקשים מישראל בשלב זה ועד שתתברר עמדת רשויות החקירה הפלילית, אני מורה כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו והמשיב יוכל לפנות בבקשה לביטולו או יודיע על כוונה אחרת ביחס למבקשים".

עוד יצוין, כי ביום 21.2.13 הגישה המבקשת בקשה דומה לשמיעת עדות מוקדמת כנגד המשיבים ומשיב נוסף (במסגרת ת"פ 44471-02-13), אשר נדונה בהרחבה ע"י כבוד השופטת לביא בשתי הזדמנויות, בשבתה כבית משפט תורן.

כבוד השופטת לביא, לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליטה כי אין דחיפות בשמיעת העדים ביום 24.2.13, מאחר ולאור עמדת רשות האוכלוסין, כפי שהוצגה בתיק העתירה, אין חשש ממשי שהעובדים יעזבו את הארץ.

בהחלטה נוספת מיום 6.3.13 ציינה כבוד השופטת לביא, כי מהחלטתה של כבוד השופטת בן אור עולה כי מדובר בצו שאינו מוגבל בזמן. בהחלטתה התייחסה כבוד השופטת לביא גם למכתב שהפנתה רשות האוכלוסין לב"כ המבקשת שבפניי ביום 5.3.13, ובו ביקשה להבהיר כי הסכימה לעכב את הטסת העדים מישראל למשך מספר ימים בלבד, לצורך הליך של עדות מוקדמת, וכי עמדתה העקרונית היא כי על העדים לצאת מישראל באופן מיידי, ואף הודיעה כי בכוונתה לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקש את ביטול הצו הארעי, על מנת להטיס את העדים מחוץ לישראל.

כבוד השופטת לביא ציינה, כי האמור במכתב אינו עומד בקנה אחד עם הנטען בפני כבוד השופטת בן אור וקבעה כי כל עוד הצו עומד על כנו, ולא הוגשה בקשה לביטולו, אין הצדקה לגביית עדות מוקדמת ולפגיעה ביכולתם של המשיבים להתגונן.

עוד התייחסה כבוד השופטת לביא לעובדה שטרם הוגש כתב אישום, ולכך שהמשיב 2 טרם אותר, כך שסברה כי הבקשה הקדימה את זמנה.

בסיפא להחלטתה קבעה כבוד השופטת לביא, כי במידה ויתקיימו הנסיבות עליהן הצהירה ב"כ המבקשת, היא תוכל להגיש בקשה חדשה, אשר תובא בפני בית המשפט באשדוד, לאחר שייקבע המותב שידון בתיק.

בבקשה נשוא תיק זה, אשר הועברה לטיפולי, חזרה ב"כ המבקשת על טענותיה והוסיפה כי רשות האוכלוסין הסכימה בשלב זה לעכב את הגשת הבקשה לגירוש העדים, על מנת למנוע סיכולו של ההליך לגביית עדות מוקדמת, מתוך הנחה שההליך יהיה מהיר ומיידי, וכי עם ביטול הצו, יסולקו העדים באופן מיידי, ללא התראה שתאפשר גביית העדות המוקדמת.

עוד טענה ב"כ המבקשת לקיומו של חשש להשפעה על עדים, שכן ב"כ המשיבה 1 בהליך המנהלי טען כי הוא מייצג גם את העדים, ואף החתים אחד מהם על תצהיר הסותר את העדות שמסר בחקירתו, והפנתה בעניין זה לפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כבוד השופטת לביא.

כמו כן, הפנתה ב"כ המבקשת לכך שהמשיב 2 אותר, וכי בכוונתה להגיש כתב אישום כנגד המשיבים.

יצוין, כי בינתיים, ביום 19.3.13, הוגש כתב אישום בפרשה נגד המשיבים 1, 2 ו-4.

ב"כ המשיבים מתנגדים לשמיעת עדות מוקדמת, וטוענים כי לא התקיים כל שינוי נסיבות מיום מתן החלטתה של כבוד השופטת לביא, המאפשר למבקשת להגיש את הבקשה שנית, וכי המבקשת פועלת בניגוד להחלטת כבוד השופטת לביא, ובניגוד לחוק ולפסיקה.

לטענתם, מאחר והצו שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים אינו מוגבל בזמן, ומאחר והסכמת רשות האוכלוסין לא הוגבלה לצורך שמיעת עדות מוקדמת, אלא לצורך ניהול הליך פלילי, אין כל הצדקה לסטיה מסדרי הדין הרגילים בדרך של שמיעת עדות מוקדמת.

בנוסף טענו, כי אין כל הסבר לשינוי שחל בעמדת רשות האוכלוסין, כעולה מהמכתב מיום 5.3.13, וזאת בניגוד לתגובה שנמסרה במסגרת תיק העתירה לבית המשפט המחוזי.

לפיכך, עתרו ב"כ המשיבים לדחות את הבקשה ולהטיל על המבקשת הוצאות לדוגמא.